פאביו קאפלו: "יובה תתמודד עד הסוף על התואר אבל היא חייבת להתחיל לפתוח פער בכל הזדמנות שתהיה לה כדי להוריד ממנה לחץ. זו קבוצה בבניה ועניין הלחץ יכול להשפיע עליה לרעה. יובה לא ניצלה הזדמנויות לברוח ואסור לה למעוד עוד מול הקטנות".
- אחרי ההתרגשות מהנסיך! מארחים את אודינזה במטרה לברוח!
אחרי ה-0:2 בברגאמו מול אטלנטה בשבת באחד המשחקים הכי טובים של יובנטוס העונה - שהכתיר אותנו לאלופי החורף אחרי 7 שנים, אחרי יום הזכרון התשיעי של האבוקאטו אניילי האבא והאמא של יובנטוס שהזכיר לנו שוב את תרומת משפחת אניילי ליובנטוס, אחרי שהחלאה חמאורי עזב אותנו סוף סוף לפיורנטינה, אחרי שקונטה אמר שאין לו ממה לקנא ברומא כי מספיק לראות יחסי הכוחות של יובנטוס מול רומא בזירה האיטלקית והאירופית, אחרי שהתרגשנו מכל נגיעה ושניה של לוקה מארונה הצעיר מול אטלנטה ורומא, אחרי המשחק הכי איכותי של יובנטוס העונה בניצחון מול רומא 0:3 בגביע, אחרי ההתרגשות האדירה והמופלאה שבלתי ניתנת לתיאור משערו של אלסנדרו דל פיירו מול רומא שהיה שערו הראשון העונה, אחרי ששוב ושוב התרגשנו מצפיה ביו-טיוב שוב ושוב בשער ואחרי שמרטין קאסרס האורגואי נחת בטורינו הערב לקראת החתימה מחר על החוזה שלו ביובנטוס. הגיע זמן התודה מצד משפחת אניילי!
לא מפסיקים לנצח, מחזירים את קסארס, מגלים את ג'יאקריני ומתכוננים לאודינזה. גם דרור פלדמן התרגש השבוע מהקבוצה של אנטוניו קונטה, ויודע שמעל כולם היה נסיך אחד שגנב את ההצגה
ימים יפים עוברים עלינו. לא רק שהוצאנו את המילה "הפסד" מהלקסיקון שלנו, אנחנו אשכרה לא זוכרים איך הוא מרגיש. וזה לא משהו רגיל בכלל בהתחשב בעובדה שאנחנו בחודש ינואר, חצי שנה אחרי תחילת העונה הנוכחית. יש משהו ביובנטוס של השנה הזאת, וזה לא רק ווינריות. מול אטאלנטה ראינו את הבגרות, את העובדה שהחבר'ה הבינו שאליפות לוקחים אם מנצחים במגרשים של הקטנות. מול רומא בגביע זה כבר היה סיפור אחר, משהו שמזכיר לי את צפיות ביוטיוב של ויאלי, באג'יו ורבאנלי ב-1993. כשרואים את זה בדיעבד יודעים שבתקופה ההיא זה יסתיים ב-1996 עם הגביע החשוב ביבשת (נכון, בלי באג'יו, אבל עם הקסם של השניים האחרים ודל פיירו). מהסתכלות חוזרת על המשחקים ב-2011/12 יש תחושה שמשהו מתבשל בטורינו, וכשהוא יהיה Well Done זה יתפוצץ גם באירופה, על הבמה הגדולה מכולן. אין לי יותר מדי דברים מצחיקים או ציניים להגיד בפתיח הזה. אני חושב שלראשונה אחרי הרבה הרבה שנים של החמצות, סבל לא קטן והמון "כמעט", אני סוף סוף נהנה מהקבוצה שלי ואומר בלב: "היה שווה לחכות לרגעים הללו". הלאה, חמישיה.
תאריך 24/1/2012 יזכר לנצח על-ידי כיום בו האהבה לשחקן עצמו גברה לחלוטין על האהבה למועדון שאנו מתים עליו. ובמילים פשוטות: היום בעיני נשבר לנצח המשפט שאומר שאין שחקן מעל וחשוב יותר מהמועדון בו הוא משחק!
כן, יש שחקן מעל המועדון!
"רבע שעה לסיום המחצית... בוריילו מוסר לדל פיירו... דל פיירו... דל פיירו אלה אלה אלה בה בה בה בה גוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווול אתה הקסם יא דל פיירו, אתה הקסם יא דל פיירו... איזה שער! זה פסגת השערים... אלו שערי שנות התשעים שלו כשהדיח את רוברטו באג'יו... איזה שער! היתה לו הרגשה למאמן שדל פיירו יעשה את זה ונתן לו להיות בהרכב! אולי הוא (דל פיירו) אף דרש זאת ממנו".
"דל פיירו מזכיר לנו שוב את דל פיירו של של של שנות התשעים! הוא עושה זאת גם כשהוא בן 38 שנים... בה בה בה בה!".
"לו תבקשו מכל אחד שישים את הכדור כמוהו אף אחד לא ישים אותו בפינה כמו שהוא שם אותו! לו תבקשו מכל אחד שישים את הכדור ביד שלו בפינה הזו לא יצליח! לו יבקשו מכל אחד שיבקיע בפינה הזו במרחק מטר מהשער לא יצליח לעשות זאת כמו דל פיירו ובזווית של 90! קונטה אוהב זאת...".
קונטה פשוט לא אוהב להפסיד וגם הפעם המקרה לא שונה. ג'יאקריני נתן את הראשון, קאייר דחק לרשת שלו בסיום, אבל באמצע הגיע שער ענק של הנסיך, המלך, האחד והיחיד - אלסנדרו דל פיירו, שנעץ כדור לחיבור של שטקלנבורג
פעם ראשונה ב-2011/12: הלשון של דל פיירו בחוץ!
יובנטוס עלתה למשחק בסטדיו אזורי ד'איטליה כשעליה לענות על כמה שאלות קשות, התשובה שהתקבלה הייתה ברורה לא פחות- רוצים סקודטו !
שבוע מדוכדך ומלא בפקפוק עצמי עבר על הביאנקונרים ברחבי העולם אך התגובה של המערכת היובנטינית לא יכלה להיות טובה יותר- הוצאות מים מהסלע והזרמת דם חדש ורענן למערכת המיובשת והצחיחה. התוצאה הייתה הופעה מרשימה במשחק חוץ קשה, שלוש נקודות בקופה, זכייה בתואר הלא רשמי של אלופת החורף והכי חשוב- התובנה כי ליובנטוס מודל 2011-2012 יש עוד כמה שפנים חשובים לשלוף מהכובע.
" אבא שלך שפן ". ג'יאקריני
|
מה הדיבור?
|